יש מוטיב חוזר נפוץ בהיסטוריה של "אויבים נוראים" - קבוצות מיעוט שמוצגות על-ידי המנהיגים ככאלה בעלות טבע מרושע עד כדי כך שהכלל הציבור צריך להיות נכון להקריב את חייהם, חירותם או שלומם כדי להילחם בהן. אלה היו היהודים בגרמניה הנאצית, והכופרים באיסלם. בחברה המודרנית, משתמשי הסמים עכשיו משמשים כאויב הנורא שבגינו הממשלה תוכל לפגוע בליברליזם ובאופן הדרגתי לשעבד את ההמונים.
אבל המשתמשים בסמים אינם אויב כזה - הם אינם מהווים סכנה לחברה. בנוסף, הם אנשים שזקוקים לעזרה, לא כאלה שצריך לרדוף ולתבוע.
הלגליזציה של הסמים תפסיק את המגמה האירציונלית של הפיכת משתמשי הסמים לאויב הנורא ושל הפגיעה בזכויות הפרט של האזרחים על-ידי הממשלה. אין סיבה טובה לפגוע בזכויות הפרט, על אחת כמה וכמה כזאת חסרת-תועלת וחסרת-טעם כמו לנסות "לנצח" במלחמה על הסמים.